רופא גריאטר הינו רופא המתמחה בטיפול באנשים בני 65 ומעלה. משך ההתמחות הנה 4.5 שנים, המורכבת משנה וחצי במחלקה פנימית וחצי שנה המתמחה ייבצע שתי רוטציות בנות 3 חודשים כל אחת מחוץ למחקלת האם. בתום שתי שנות התמחות אלו, ניגש המתמחה לבחינה בכתב ברפואה גריאטרית. בשנה השלישית והרביעית של ההתמחות נמצא הרופא המתמחה במחלקה גריאטרית. במהלך שנתיים אלו לומד המתמחה את יסודות הרפואה הגריאטרית תוך שימת דגש על ההבדלים המהותיים בטפול בחולה מתחת לגיל 65 בהשוואה לחולה מעל גיל 65.
בחצי השנה האחרונה להתמחות מבצע המתמחה עבודת מחקר בתחום הקשור לגריאטריה. בתום תקופת ההתמחות, בת ארבע וחצי השנים, ניבחן המתמחה בעל פה ברפואה גריאטרית. הבחינה המורכבת מסידרה של מקרים קליניים שמוצגים למתמחה.
הערכה גריאטרית
כשחולה גריאטרי מגיע למרפאה הגריאטרית, הוא עובר הערכה גריאטרית על ידי הרופא הגריאטר תוך התייחסות לתחומים הבאים:
מצבו הנפשי
האם החולה סובל ממצב רוח ירוד ו/או דיכאון המחייב התחלת טפול. חשוב לציין, שהחולה לא ידווח באופן עצמאי על מצב רוחו ולכן יש לתשאל אותו בנושא.
מצב רוח בכלל ודיכאון בפרט הינן תופעות שכיחות בקרב חולים גריאטריים. הטיפול בדיכאון מורכב משלושה מעגלים:
הטיפול התרופתי.
קיום מעקב מפגשים עם הרופא המטפל ומעקב.
תמיכה שהחולה צריך לקבל מקרובי משפחתו.
למעלה מ -70% מהחולים המקבלים את הטיפול המוזכר לעיל, עשויים להחלים.
מצבו השכלי
האם החולה סובל מירידה ביכולותיו השכליות כפועל יוצא של:
א. תחילתה של הפרעת זיכרון הקשורה לגיל, שהינה הפרעה שפירה, שאינה מהווה סימן לתחילתה של דמנציה ובאה לידי ביטוי בכך שהחולה מתקשה להיזכר למשל בשם של חבר אותו הוא פוגש לאחר נתק של מספר שנים רב. בדרך כלל עוברות מספר שניות ואו דקות עד שהאדם המבוגר נזכר בשמו של החבר.
ב. הירידה בזיכרון יכולה להיות כפועל יוצא של תחילתה של דמנציה. במקרה זה, בתחילת המחלה, החולה יתלונן על ירידה בזיכרון לטווח קצר, וקושי במציאת חפציו האישיים. בשלב יותר מתקדם של המחלה, תחול ירידה נוספת בזיכרון גם לטווח ארוך והחולה יזדקק לעזרת הסובבים אותו בתפקוד היום יומי.
בירור נפילות חוזרות
חולים מבוגרים נוטים ליפול הן בביתם והן מחוץ לביתם. הנפילות בחולה הגריאטרי עלולות להסתיים בפגיעה בראש ולגרום לשבר בגולגולת ו/או שטף דם תוך מוחי, שברים בעצמות הזרוע ו/או מפרקי ראשי הירך והאגן. הסיבה השכיחה ביותר לנפילות בגיל הגריאטרי הינה נטילת תרופות רבות בכלל ובעיקר עקב תרופות נגד חרדה, תרופות לשינה ותרופות נגד הפרעות נפשיות לסוגיהן.
איזון תרופתי
כשהחולה הגריאטרי מגיע למרפאה הגריאטרית לצורך הערכה ובדיקה על ידי פסיכוגריאטר , הוא מתבקש להביא את כל התרופות שהוא לוקח על בסיס יום יומי. לא פעם במהלך ההערכה, מתברר שהחולה לוקח תרופות שאין צורך לקחתן ו/או שהמינון שהוא לוקח מתרופה כזו או אחרת הינו גבוה מידי.
במחקרים שבוצעו בקרב חולים גריאטריים נמצא, שמעל 4 תרופות קבועות ביום שהחולה לוקח, גדל הסיכון, באופן משמעותי, לתופעות לוואי קשות עקב לקיחת התרופות שעלולות ליפגוע באופן משמעותי באיכות חייו של החולה, בתפקודו היום יומי ואף עלולות להוביל לאשפוזו בבית חולים.
אי שליטה על הסוגרים
כ 30% מכלל האנשים בני 65 ומעלה החיים בקהילה, כ – 50% מכלל החולים הגריאטריים המאושפזים בבתי חולים כלליים וכ- 100% מסך החולים הגריאטריים המאושפזים במחלקות סיעודיות, סובלים מבריחת שתן בלתי רצונית. הגורם השכיח ביותר לתופעה זו הינה "שלפוחית – רגיזה".
תופעה זו באה לידי ביטוי בכך שהחולה הגריאטרי חש צורך להטיל את מימיו, אך בטרם הוא מספיק להגיע לשירותים, הוא לא מצליח להתאפק, וישנה בריחת שתן. עקב כך נרטבים בגדיו התחתונים. בריחה זו של השתן, באה בעקבות התכווצות בלתי רצונית של דופן שלפוחית השתן. מרבית החולים הגריאטריים הסובלים מתופעה זו, לא ידווחו עליה באופן עצמוני לרופא ועל הרופא המטפל באוכלוסיית החולים הגריאטריים, ליזום שאלות בתחום זה. בריחת שתן בלתי רצונית אינה מסכנת את חיי החולה הגריאטרי אך פוגעת קשה באיכות חייו.
נכון להיום ניתן לאבחן בעיה זו בקלות יחסית, הטיפול מושתת על טיפול בתרופות, שימוש באמצעי ספיגה ופיזיותרפיה. בלמעלה מ- 70% מהחולים הגריאטריים ניתן בעזרת הטיפול המתואר לעיל ולספק פתרון משמעותי לבעיה.
