תוכן עניינים
תחילת שיקום לאחר אירוע מוחי
אירוע מוחי הוא מרגע המשנה חיים, לא רק עבור החולה אלא עבור כל המשפחה. השאלות הראשונות שעולות הן "מה עכשיו?" ו"איך נמשיך מכאן?". שיקום לאחר אירוע מוחי הוא תהליך מורכב ומאתגר, אך עם הידע הנכון וההבנה של התהליך, ניתן להשיג תוצאות משמעותיות שיאפשרו התאוששות מאירוע מוחי וישפרו את איכות החיים של המטופל.
מה קורה ברגעים הראשונים?
תדמיינו זוג בני 80 – הוא עם היסטוריה של יתר לחץ דם, סוכרת ויתר שומנים בדם. באותו לילה גורלי, משהו קורה במוחו. בבוקר, אשתו מתעוררת ומגלה שבעלה לא מצליח לקום מהמיטה, החלק הימני של גופו לא מתפקד, והוא מתקשה לדבר.
זהו אירוע מוחי איסכמי – חסימה של כלי דם במוח שמונעת הגעת חמצן לאזור מסוים במוח. כמו בהתקף לב, שם נחסם כלי דם בלב, כאן נחסם כלי דם במוח, וכתוצאה מכך רקמת המוח באזור זה "מתה".
התפתחות הדמנציה לאחר אירוע מוחי
בעוד שמחלת אלצהיימר הנה הסיבה השכיחה ביותר להתפתחות דמנציה, אירוע מוחי הינו הגורם השני בשכיחות שעשוי לגרום להופעת דמנציה.
כ–30% מסך החולים שעברו אירוע מוחי (Stroke) יפתחו דמנציה. בניגוד לדמנציה הנגרמת על ידי מחלת אלצהיימר שלא ניתן לומר בוודאות מתי בדיוק היא התחילה אזי במקרה של דמנציה המופיעה בעקבות אירוע מוחי אין הדבר כך. בני המשפחה יוכלו לספר לנו באיזה יום ושעה הופיעו הסימנים של האירוע המוחי שעשויים היו למשל התבטא בחולשה ביד ורגל בפלג גוף שמאלי ואו ימני.
כמו כן בני המשפחה ישימו לב לכך שלחולשה ביד וברגל התלוותה גם פגיעה ביכולת השכלית שבאה לידי ביטוי בירידה ביכולת השיכלית שבאה לידי ביטוי בפגיעה בזיכרון וביכולת לתכנן דברים. בעקבות הופעת סימנים אלו החולה מתאשפז בבית חולים במחלקה הנוירולוגית וכעבור כשבועיים יועבר למחלקת שיקום. במחלקה זו ישהה החולה מספר שבועות ולאחר מכן ישוחרר לביתו. בני משפחתו ישימו לב שיחול שיפור ביכולתו השכלית של החולה בהשוואה לזו שהייתה לו מיד לאחר הופעת הסימנים הראשונים של האירוע המוחי. אולם יכולת שכלית זו תהיה פחות טובה מיכולתו השכלית של החולה קודם לאירוע.
הערכה ובדיקה – הפרעות זיכרון ודמנציה
בעקבות התלונות המתוארות למעלה מופנה החולה לרופא גריאטר לצורך הערכה קוגניטיבית. לאחר ביצוע הערכה מתאימה ובדיקה על ידי רופא זה, נמצא שלחולה יש ירידה ביכולת השכלית שלו. כמו כן ניתן יהיה למצוא קשר ישיר בין ירידה ביכולת שכלית זו לבין קשיים בעשייה היום יומית. למשל, קודם לאירוע המוחי החולה ניהל באופן עצמאי לחלוטין את ענייניו הכספיים. לאחר האירוע המוחי שפגע ביכולתו השכלית של החולה מתקשה החולה לעשות כן לבד, והוא זקוק לעזרה מבני משפחתו בניהול ענייניו הכספיים. לאור האמור לעיל החולה מאובחן כסובל מדמנציה לאחר אירוע מוחי (דמנציה ואסקולארית).
להבדיל ממחלת אלצהיימר בה אבדן היכולת השכלית והתפקודית מתרחש באופן הדרגתי לאורך מספר שנים אזי במקרה של דמנציה בעקבות אירוע מוחי, מופיע הירידה השכלית והתפקודית מיד לאחר התרחשותו של האירוע המוחי. חשוב להדגיש שאין מאבחנים את החולה כסובל מדמנציה אלא לאחר שחלפו לפחות שלושה חודשים מאז האירוע. זאת בהנחה שבמידה ויופיע שיפור ביכולתו השכלית של החולה, הוא יופיע עד שלושה חודשים לאחר האירוע המוחי.
למה החולשה מופיעה בצד הנגדי?
תופעה מעניינת במוח היא הצלבת הסיבים – אירוע בצד שמאל של המוח יגרום לחולשה בצד ימין של הגוף, ולהיפך. זו הסיבה שבמקרה שלנו, הפגיעה בהמיספרה השמאלית גרמה לשיתוק בצד ימין ולקשיים בדיבור (שכן מרכז הדיבור נמצא בדרך כלל בהמיספרה השמאלית).
גורמי סיכון לדנמציה
יתר לחץ דם, רמות כולסטרול גבוהות בדם, עישון, חוסר פעילות פיזית והשמנת יתר הינם חלק מגורמי סיכון ללקות באירוע מוחי. אנשים בעלי לחץ דם לא מאוזן עשויים לפתח אירוע מוחי פי 3-5 יותר בהשוואה לאנשים שלחץ דמם מאוזן, עישון פי 1.5, חוסר פעילות גופנית פי 2.7 והשמנת יתר פי 2.4 . זיהוי גורמי סיכון אלו וטיפול בהם יפחיתו באופן משמעותי את הסכנה לאירוע מוחי. מאחר וכ-30% מסך החולים שמאובחנים כסובלים מאירוע מוחי יפתחו דמנציה, הקטנת הסיכון לאירוע מוחי תפחית גם את הסיכון לדמנציה ואסקולארית.
טיפול אחרי אירוע מוחי – השלב הראשון
המירוץ נגד הזמן מתחיל ברגע זיהוי הסימנים. הטיפול אחרי אירוע מוחי בשעות הראשונות הוא קריטי – יש כיום טיפולים כמו TPA (Tissue Plasminogen Activator) שיכולים למוסס את הקריש, אך הם יעילים רק תוך 4 שעות מתחילת האירוע.
לאחר הגעה לחדר המיון, החולה עובר הערכה נוירולוגית ובדיקת CT או MRI לאישור האבחנה. אם מצבו יציב מבחינה רפואית, הוא מועבר למחלקה נוירולוגית למעקב של כ-5 ימים, תקופה בה עלולים להתפתח סיבוכים.
הערכה לשיקום - מי מתאים ומי לא?
לא כל מי שעבר אירוע מוחי מתאים לשיקום. הגריאטר המתמחה בשיקום בוחן מספר קריטריונים:
רמת התפקוד הקודמת
השאלה הראשונה היא: "איך התפקד החולה לפני האירוע?" השיקום לעולם לא יחזיר את האדם למצב טוב יותר ממה שהיה לפני האירוע. אם החולה היה עצמאי לחלוטין לפני האירוע, יש סיכוי טוב יותר להצלחת השיקום.
יכולת הבנה ושיתוף פעולה
שיקום הוא "סוג של טנגו" – מצד אחד יש את צוות השיקום שנותן הנחיות, ומצד שני יש את החולה שצריך להבין ולשתף פעולה. אם החולה מבין הוראות פשוטות כמו "הרם את היד" או "נסה לקום", יש בסיס לעבודה.
יציבות רפואית
חולה שיקומי הוא חולה מאוזן רפואית – לחץ הדם תקין, אין חום, אין זיהומים פעילים. הסיבה פשוטה: שיקום דורש פעילות גופנית אינטנסיבית, ואם יש בעיה רפואית פעילה, החולה לא יוכל להשתתף בתהליך.
אפשרויות טיפוליות:
על ידי טיפול בגורמי הסיכון שהוזכרו למעלה אנו יכולים להפחית את הסיכון להישנות אירוע מוחי נוסף. מתוך כך נימנע נזק נוסף לרקמת המוח וירידה ביכולת השכלית. איזון לחץ דם למשל יקטין ב- 42% את הסיכון ללקות באירוע מוחי ראשון בעוד שהורדת רמות כולסטרול בעזרת טיפול תרופתי מתאים תפחית הסיכון ב-25%.
לאחרונה פורסמו מספר עבודות מחקר שבהן הודגם שיפור ביכולת השכלית של החולים לאחר אירוע מוחי בעקבות מתן תרופות ממשפחת חוסמי האנזים אצטיל – כולין אסטרז. ההסבר לשיפור היה שיתכן שבעקבות האירוע המוחי והנזק לרקמת המוח יש קושי בהעברת המקשר הכימי אצטיל כולין ממקום ייצורו במוח לתאי העצבים. בעקבות כך ישנה הפחתה בכמות מקשר כימי זה במרווח בין תאי העצבים. מתן התרופה המעכבת את פעולת האנזים, אצטיל – כולין אסטרז המפרק את האצטיל כולין, מאפשרת למעט האצטיל – כולין שנשאר, לפעול למשך פרק זמן ארוך יותר. בצורה זו ניתן לשפר את העברת המידע בין תאי העצבים במוח.
למידע נוסף כנסו לעמוד דמנציה טיפול שם תוכלו לקרוא מאמרים מקצועיים בתחום.
מחלקת השיקום הגריאטרית - צוות רב-מקצועי
כשהחולה מגיע למחלקת השיקום, הוא נכנס לתהליך מקיף שכולל מספר היבטים לצד צוות מקצועי מגוון:
פיזיותרפיה – חזרה לתנועה
הפיזיותרפיסט מתמקד בחיזוק שרירים, שיפור שיווי משקל והליכה. המטרה היא להביא את החולה למצב שבו הוא יוכל ללכת, ולו עם עזרי הליכה ותמיכה.
ריפוי בעיסוק – חזרה לעצמאות
המרפא בעיסוק עוסק בתפקודים הבסיסיים של החיים היומיומיים: לבוש, רחצה, אכילה ומעברים. הוא גם מבצע הערכה קוגניטיבית ונותן תרגולים לשיפור הקוגניציה.
ריפוי בדיבור – תקשורת ובליעה
המרפאת בדיבור מטפלת בשני תחומים קריטיים: שיפור הדיבור וההבנה, ובדיקת מנגנון הבליעה. פגיעה בבליעה יכולה להיות מסכנת חיים, ולכן נדרש להתאים את מרקם המזון או לעבור לזנדה אם יש צורך.
דיאטנית – תזונה מותאמת
הדיאטנית בודקת את המצב התזונתי, רמות ברזל וחלבון בדם, ומתאימה תפריט שיתמוך בתהליך ההחלמה.
פסיכולוגית – תמיכה נפשית
טיפול אחרי אירוע מוחי כולל גם את הצד הנפשי. האירוע יכול לגרום לדיכאון, חרדה ובעיות התאמה. הפסיכולוגית מעניקה תמיכה הן לחולה והן למשפחה.
עובדת סוציאלית – התכנון לעתיד
מיום הראשון בשיקום, העובדת הסוציאלית מתחילה לתכנן את השחרור. היא מסבירה למשפחה על זכויות, עוזרת במציאת פתרונות דיור מותאמים, ומארגנת עזרי ניידות ושינויים נדרשים בבית.
ההבדל בין שיפור ספונטני לשיקום
נקודה חשובה להבנה: השיקום עצמו לא "מתקן" את הפגיעה במוח. ממש כמו שכשפצצה נופלת על בניין – יש חלק שנהרס לחלוטין ולא יחזור לתפקוד, כך גם כאן, יש חלק של תאים שנפגעו אך יכולים להתאושש, ויש חלק שלא נפגע בכלל.
ההתאוששות מאירוע מוחי מורכבת משני מרכיבים:
1. שיפור ספונטני – תאים שנפגעו אך לא נהרסו לחלוטין יכולים להתאושש בתוך 3 חודשים מהאירוע
2. למידה מחדש – השיקום מלמד את החולה לתפקד בצורה הטובה ביותר למרות המגבלות
הקשר בין אירוע מוחי לדמנציה
אחד השינויים המשמעותיים שיכולים להתרחש לאחר אירוע מוחי הוא דמנציה. הקשר בין דמנציה לאירוע מוחי הוא מורכב ודורש הבנה מעמיקה.
מה זו דמנציה?
דמנציה מוגדרת כירידה ביכולת הסכלית (קוגניטיבית) שכתוצאה ממנה נגרמת פגיעה בתפקוד היומיומי. חשוב להבחין בין פגיעה תפקודית כתוצאה מבעיה גופנית (כמו כאב כתף שמונע התלבשות) לבין פגיעה תפקודית כתוצאה מירידה קוגניטיבית.
דמנציה ווסקולרית (כלי-דמית)
דמנציה לאחר אירוע מוחי נקראת דמנציה ווסקולרית. אבחון זה ניתן רק לאחר 3 חודשים מהאירוע – "תקופת החסד" שבה המוח עדיין יכול להתאושש. אם לאחר תקופה זו עדיין יש ירידה קוגניטיבית המלווה בפגיעה בתפקודים הגבוהים (שימוש במחשב, ניהול חשבון בנק, נהיגה, תכנון), ניתן לקבוע אבחנה של דמנציה ווסקולרית.
דמנציה מעורבת
לעיתים, אירוע מוחי יכול לשמש כטריגר להופעתה של מחלת אלצהיימר. במקרים כאלה, נוסף על הדמנציה הווסקולרית (שהיא יחסית סטטית), מתחילה גם ירידה הדרגתית אופיינית למחלת אלצהיימר. מצב זה נקרא "דמנציה מעורבת".
תוחלת השיקום ותוצאות
משך הזמן במחלקת שיקום נע בין חודש לשלושה חודשים, תלוי בהתקדמות החולה. מדי שבוע מתקיימות ישיבות צוות שבהן נבחנת ההתקדמות וקבלת החלטות על המשך הטיפול.
מתי מפסיקים שיקום?
אם תוך 3 שבועות אין שום שיפור במצב החולה, הצוות שוקל הפסקת השיקום. מצד שני, אם יש התקדמות, החולה ימשיך בתהליך עד להשגת המקסימום האפשרי.
ציפיות ריאליות
חשוב להבין שברוב המקרים, החולה משתחרר ברמת תפקוד נמוכה יותר מאשר לפני האירוע. המטרה היא למקסם את היכולות התפקודיות כך שיוכל לחזור הביתה ולא להזדקק לשהות במוסד סיעודי כזה או אחר.
ההבדל בין חולה סיעודי קשה לחולה סיעודי קל הוא משמעותי מאוד עבור המשפחה. חולה סיעודי קשה דורש מעברים בעזרת מנוף, דבר שקשה מאוד ליישם בבתים הישראליים הקטנים יחסית. לעומת זאת, אם החולה יכול לבצע מעברים בעזרה מינימלית, ניתן להחזיקו בבית עם עזרת מטפל זר.
התהליך המתמשך של הבראה מאירוע מוחי
הבראה מאירוע מוחי לא מסתיימת עם השחרור מבית החולים. זהו תהליך מתמשך הדורש המשך מעקב וטיפול.
המשך טיפול בקהילה
- פיזיותרפיה המשכית
- ריפוי בעיסוק לשיפור היכולות התפקודיות
- מעקב רפואי קבוע לאיזון גורמי הסיכון
- התאמת עזרי ניידות והתאמות בבית
מעקב קוגניטיבי
חשוב לבצע מעקב קוגניטיבי שוטף, במיוחד אם יש חשד להופעת דמנציה. זיהוי מוקדם ותחילת טיפול מתאים יכולים להאט את הידרדרות המצב.
תמיכה משפחתית
המשפחה צריכה להיות מוכנה לשינויים הנדרשים בשגרת החיים, הבנת המגבלות החדשות, ולמידת דרכי התמודדות חדשות.
מתי לפנות לייעוץ מקצועי?
לא תמיד ברור אם חולה מתאים לשיקום. במקרים מסוימים כדאי לקבל "חוות דעת שנייה" מגריאטר מנוסה בשיקום. גם חולה שנראה "לא מתאים" בהערכה ראשונית, לעיתים יכול להפיק תועלת מניסיון שיקומי מוגבל.
הערכה מחודשת מומלצת כאשר:
- יש שחלוף דעות לגבי הפוטנציאל השיקומי
- החולה מראה סימני שיפור לאחר תקופה של יציבות
- המשפחה זקוקה להנחיה לגבי ההמשך הטיפולי
תקווה מבוססת מציאות
שיקום לאחר אירוע מוחי הוא מסע מורכב הדורש סבלנות, נחישות וצוות מקצועי מנוסה. למרות האתגרים, תהליך מובנה ומותאם אישית יכול להביא לשיפור משמעותי באיכות החיים.
החדשות הטובות הן שהרפואה המודרנית מציעה כלים מתקדמים להתמודדות עם השלכות אירוע מוחי, מהטיפול החריף ועד השיקום הממושך. המפתח הוא זיהוי מוקדם של הפוטנציאל השיקומי, בחירת הגישה הטיפולית המתאימה, ותמיכה רציפה במשפחה.
טיפול אחרי אירוע מוחי הוא לא רק עניין רפואי – זוהי השקעה בחזרה לחיים איכותיים ובשמירה על הכבוד והעצמאות של האדם, ככל האפשר.
פרופ' אלי מזרחי - מומחה בפסיכוגריאטריה ושיקום גריאטרי
עם ניסיון של מעל 30 שנה בתחום השיקום הגריאטרי, פרופ' אלי מזרחי מוביל את מרפאתו המתמחה בהערכה וטיפול בהפרעות זיכרון ובעיות נפשיות בגיל השלישי.
המרפאה של פרופ' מזרחי מתמחה באבחון וטיפול בירידה קוגניטיבית, דמנציה, הפרות התנהגות והפרות פסיכוטיות המתפתחות לאחר אירועים מוחיים. עם הבנה עמיקה של המורכבות הייחודית של כל מקרה, פרופ' מזרחי מספק הערכה מקיפה וייעוץ מקצועי למשפחות המתמודדות עם השלכות אירוע מוחי.
לקביעת פגישת ייעוץ ולקבלת הנחיה מקצועית בתהליך השיקום והטיפול – אנא צרו קשר
מספק אבחון וטיפול בדמנציה בבית ובמרפאה.
מעניק תמיכה, ליווי צמוד וייעוץ מקצועי, כך שתוכלו להתמודד עם המחלה באופן כמה שיותר מיטבי.
לתיאום פגישה צרו קשר