דמנציה היא אחת המחלות השכיחות עמן מתמודדים אנשים לעת זקנה. מדובר במחלה חשוכת מרפא והיא מאופיינת עם ירידה מתקדמת (פרוגרסיבית) ביכולותיו הקוגניטיביות והתיפקודיות של האדם הלוקה בה. למרות שאין דרך לעצור את המחלה או לרפא אותה כליל, יש תרופות ושיטות טיפול שונות ומגוונות המאפשרות לעכב במעט את קצב ההתפתחות שלה כמו אבחון דמנציה מוקדם, בכך לאפשר לחולים בה לזכות לאיכות חיים טובה יותר.
חוות דעת פסיכוגריאטרית, ע"י פסיכוגריאטר מומלץ היא אחת מהכלים החשובים על מנת לקבל את אבחון הדמנציה הנכון או את הזכאות המשפטית הרלוונטית, פרופסור אלי מזרחי הוא רופא מומחה לדמנציה לאבחון וטיפול ואבחון דמנציה ושיטיון בקרב קהל בגיל השלישי, צרו איתנו קשר ונחזור אליכם בהקדם ונשמח לסייע במתן אבחון דמנציה מקצועי.
מעבר מידע מהיר
כיצד מאבחנים דמנציה?
אבחון דמנציה אצל מבוגרים מוקדם הוא חשוב, שכן באמצעותו ניתן להכין את החולה ובני משפחתו למה שמצפה להם בעתיד, מבעוד מועד, ולאפשר לחולה בדמנציה לקבל החלטות חשובות הנוגעות לחייו כמו למשל לערוך ייפוי כוח מתמשך ואו צוואה. כמו כן באמצעות אבחון ניתן להתחיל טיפול בדמנציה, לקבל סיוע מביטוח לאומי ולהאט את קצב הידרדרותה של המחלה.
אבחון דמנציה פסיכוגריאטרי כולל כמה בדיקות, ביניהן:
בדיקת השפה – על הנבדק לזהות חפצים בשמם ולבצע פעולות על פי הוראות כתובות ובעל פה.
בדיקת הזיכרון – על הנבדק יוטל לחזור באופן ספציפי על מילים שנאמרו לו במהלך הבדיקה.
בדיקת התמצאות – בשלב זה תיבדק מידת ההתמצאות של הנבדק במקום ובזמן על ידי שאלות שונות ומגוונות.
שיטת אבחון זו מבוצעת על ידי מבחן המיני מנטל(MMSE – Mini Mental State Examinaiton) ובמהלכה הנבדק צובר נקודות.
על פי מספר הנקודות שהניבדק צובר הפסיכוגריאטר צריך לקבוע האם הוא סובל מירידה קוגניטיבית בכלל ובאילו שטחים בפרט.
מלבד האבחון, הנבדק יוזמן לבצע בדיקות דם רלוונטיות על מנת לשלול גורם מטבולי שעשוי לגרום לירידה קוגניטיבית זאת. בנוסף יתבקש הניבדק לבצע סי טי ראש, על מנת לשלול בעיות רפואיות במוח העלולות לגרום ואו לתרום לירידה הקוגניטיבית כמו למשל גידול במוח.
דמנציה שלבים :
פגיעה בזכרון לטווח קצר
בשלב הראשון למחלה נפגע הזיכרון לטווח קצר, הדבר יבוא לידי ביטוי בכך שהחולה יתקשה לזכור היכן הניח את חפציו האישיים, וירבה לחזור על אותן שאלות ונושאי שיחה.
עם התקדמות המחלה יופיעו גם ירידה בזיכרון לטווח ארוך ואז החולה עשוי לא לזכור בן כמה הוא, היכן נולד, מהי כתובת מקום מגוריו וכמה ילדים ואו נכדים יש לו. עם תחילת המחלה החולה מתקשה במציאת מילים מתאימות תוך כדי ניהול שיחה עם הסובבים אותו. ככל שהמחלה תלך ותתקדם, קושי זה ילך ויתגבר. אוצר המילים של החולה ילך ויקטן עד שבסופו של דבר הוא לא יוכל יותר לקיים שיחה ברת משמעות ותוכן עם בני שיחו.
פגיעה בראייה המרחבית
בנוסף להפרעת הזיכרון יכולה להופיע גם הפרעה בראייה המרחבית שתתבטא בקושי לחשב ולעמוד מרחקים. עקב כך החולה במידה ועדייו נוהג, עשוי להיות מעורב בתאונות דרכים. כמו כן הוא יתקשה להגיע ממקום אחד לשני. כשהפרעה זו תחמיר, החולה יכול להתקשות לחזור לביתו ואף ללכת לאבוד
קושי במטלות יום יומיות
ככל שהמחלה תתקדם כן יגבר הקושי בביצוע מטלות יום יומיות. בתחילה יתלונן החולה שהוא מתקשה בהפעלת ציוד מתוחכם, למשל מחשב כבעבר. עשוי להופיע קושי בשימוש בציוד חשמלי בבית כמו טלוויזיה. הדבר בולט במיוחד כאשר מוכנס לבית מכשיר חשמלי חדש, החולה לא יודע כיצד להשתמש בו, למרות שהוא מאד משתדל, עובדה המבטאת קושי בלימוד והפנמת מידע חדש.
כמו כן החולה יתקשה בניהול עניינו הכספיים. הוא עלול להיכנס לבנק, להוציא סכום כסף גדול מחשבונו ללא כל צורך ולאחר מכן לשכוח היכן הוא שם את הכסף. במידה והחולה עובד מוכרת התופעה בה החולה בא לעבודה אך לא עובד. אין הכוונה לאבטלה סמויה אלא למצב בו החולה כתוצאה מהמחלה, איבד את המידע והניסיון הקשורים לעבודתו. כתוצאה מכך אין הוא מסוגל יותר לבצע את המטלות הנדרשות מימנו כבעבר.
עם התקדמות המחלה החולה יתקשה להתרחץ ואו להתלבש לבד ויזדקק לעזרה בתחילה חלקית ולאחר מכן מליאה בביצוע פעולות אלו. עם הופעת הסימנים הראשונים של המחלה החולה לא סובל מהפרעה מוטורית והוא יכול ללכת ללא כל הפרעה.
כ -4 שנים מתחילת המחלה מתחילים להופיע קשיים הולכים ומתקדמים בהליכה עד שלבסוף החולה מפסיק ללכת. אם בשלבים המוקדמים של המחלה החולה אוכל בכוחות עצמו אזי ככל שהמחלה מתקדמת הוא מאבד יכולת זו ויש צורך להאכילו.
מהם גורמי הסיכון למחלה?
גורם סיכון הינו גורם שבמידה והוא מתקיים אצל אדם מסוים כמו למשל השמנת ייתר או חשיפה לזיהום אוויר הוא עלול להגדיל את הסיכויים של אותו אדם ללקות במחלת לב כמו בדוגמה הראשונה או לפתח מחלת ריאות כמו בדוגמה השנייה.
ניתן להסיק שבמידה ונזהה גורם סיכון שמתקיים באדם מסוים כמו השמנת ייתר ונעזור לאותו אדם להפחית במשקל גופו, קרוב לוודאי שנקטין את הסיכון של אותו אדם לפתח מחלת לב בעתיד. הדבר נכון באופן כללי אולם אסור לנו לשכוח שקיימים, בגדול, שני סוגים של גורמי סיכון.
על הסוג הראשון נמנים אותם גורמי סיכון שיש בידינו להשפיע עליהם כמו השמנת ייתר או זיהום אוויר ובסוג השני גורמי סיכון שאין ביכולתנו לנטרלם כמו גיל ומין.
גיל
גורם הסיכון שזוהה לראשונה כגורם לדמנציה על שם אלצהיימר הינו גיל. ככל שאנו מתבגרים כך גדל הסיכון ללקות במחלה כפי שצוין כבר במבוא למעלה. טווח הגילאים בו ניתן לפתח את המחלה נע בין 50 שנה ומעלה. קיימים דיווחים על חולים שגילם מתחת ל-50 שנה עת אובחנה אצלם המחלה. במרבית מיקרים אלו מדובר במחלה שהתפתחה עקב פגמים גנטיים המועברים בתורשה.
השכלה
נימצא שבקרב אנשים בעלי שנות השכלה רבות יותר, שכיחות הדמנציה על שם אלצהיימר הייתה נמוכה יותר בהשוואה לקבוצות אנשים בני אותו גיל ומין, אך עם מספר שנות השכלה קטן יותר. ממצא זה חזר ונישנה במחקרים רבים שבוצעו במקומות שונים בעולם. מכאן הסיקו החוקרים שרכישת השכלה הנה גורם המפחית את הסכנה לפתח את מחלת אלצהיימר. במחקר שפורסם בשנת 2002 נימצא שמשתתפים במחקר שקראו ספרים ו/או עבדו בתפקידים שעל מנת לבצעם היה צורך במאמץ שכלי רב, הייתה להם יכולת זכירת אירועים מהעבר טובה יותר ולאורך זמן רב יותר בהשוואה לנבדקים שלא קראו או עבדו בעבודות שגרתיות שלא הצריכו השקעת מאמץ שכלי על מנת לבצעם. כמו כן, נימצא שבמוחם של אנשים בעלי שנות השכלה רבות יותר ומיומנויות מקצועיות גבוהות מספר הקשרים בין תאי העצבים באותם אזורים במוח האחראים על הסקת מסקנות מורכבות ומסובכות, היה גדול יותר.
המשמעות הנה שיכולת העברת המידע בין תאי העצב באזורים אלו הייתה טובה יותר. על סמך המידע שהוצג הסיקו החוקרים שככל שאנו מעסיקים את מוחנו בפעילות שכלית, רוחנית לא רק תשפר את הזיכרון בהווה, אלא גם עשויה למנוע ירידה ביכולת השכלית בעתיד.
מעמד כלכלי
אנשים בעלי הכנסה נמוכה ובעלי מעמד חברתי נמוך נמצאו בדרגת סיכון גבוהה יותר לפתח את הדמנציה על שם אלצהיימר. זאת יתכן עקב מספר שנות לימוד קטן יותר ואו עקב לחץ נפשי גדול יותר בו הם נתונים וייתכן שילוב של שני הדברים גם יחד.
מצב נפשי וחבלה בראש
גורם סיכון נוסף הינו דיכאון שאובחן אצל חלק מהחולים שלקו במחלת אלצהיימר מספר שנים קודם להופעת המחלה.
חבלה בראש במיוחד באם היא מלווה באבדן הכרה, עלולה לגרום להופעת מחלת אלצהיימר. הסבר אפשרי לקשר זה בין החבלה בראש להתפתחות המחלה הוא שבעקבות החבלה בראש ישנה שקיעה מואצת של חלבון האמילואיד בטא (Amyloid Beta -42) על גבי רקמת המוח. חלבון זה נחשב היום לאחד ממחוללי מחלת אלצהיימר.
חוסר בויטמינים
חסר של ויטמין מסוג ויטמין בי – 12 ( (B-12 ו/או חסר של חומצה פולית ( Foate)) שאף הוא ויטמין עשוי להגדיל את הסיכון ללקות במחלה על שם אלצהיימר. ייתכן שהחסר כשלעצמו בויטמינים אלו, באופן ישיר, גורם להתפתחות המחלה.
תיאוריה נוספת שזכתה לחיזוק במספר עבודות מחקר שהתפרסמו בשנים האחרונות, טוענת לקיומו של קשר הפוך בין רמות נמוכות של ויטמינים אלו לרמת חומצה אמינית הניתנת למדידה בדמנו ששמה הומוציסטאין (Homocystenei).
כלומר, ככל שרמות ויטמינים אלו בגופנו יותר נמוכות כך רמת החומצה האמינית, ההומוציסטאין בדמנו, יותר גבוהה. נימצא שרמות גבוהות של הומוציסטאין במוח גורמות למות של תאי עצב ומכאן ייתכן הקשר בין הומוציסטאין לבין מחלת אלצהיימר. חסר בויטמינים המוזכרים למעלה ניתן לתיקון על ידי דיאטה מתאימה או טבליות המכילות ויטמינים אלו.
חלבון APOE
ApoE הוא חלבון הנמצא בדמנו המשמש לנשיאת כולסטרול או טריגליצרידים. החלבון מופיע במספר "דגמים" – 2,3, ו – 4 נמצא שחלבון מ"דגם" 2 מגן בפני הופעת המחלה ע"ש אלצהיימר באנשים בני 65 ומעלה בעוד שחלבון מ"דגם" 4 מגדיל את הסיכון של אנשים אלו ללקות במחלה.
חשוב להדגיש שלא כל האנשים שיש להם חלבון מדגם 4 יפתחו את המחלה ולכן לא מומלץ היום לבצע בדיקה זו באופן גורף לכל האנשים בני 65 ומעלה. בדיקה זו מבוצעת נכון להיום רק במסגרת מחקרים שמטרתם ביו היתר לאתר ולזהות גורמי סיכון למחלת אלצהיימר.
גורמי סיכון גנטיים לדמנציה
רק לכ -10% מסך החולים במחלת אלצהיימר ניתן לזהות פגמים בגנים שקרוב לוודאי גרמו להופעת המחלה. מכאן שבמרבית החולים, המחלה מופיע ללא עדות לפגמים גנטיים.
אנו יכולים לחלק את הלוקים במחלה בה ל2 קבוצות: חולים שאצלם אובחנה המחלה לראשונה כשגילם היה מתחת לגיל 65 שנים (Pre Senile Dementia ) וחולים בהם אובחנה המחלה לראשונה כשגילם היה מעל 65 שנים (Senile – Dementia).
קרוב למחצית ממקרי המחלה המאובחנים מתחת לגיל 65 שנים הינם עקב פגמים בגנים המצויים על גבי כרומוזום 14, כרומוזום 1 וכרומוזום 21. כל האנשים שהנם בעלי פגמים גנטיים בכרומוזום 14 ו/או כרומוסום 1, יפתחו את מחלת האלצהיימר בגיל מתחת ל-65 שנים.
מהם הגורמים השכיחים ביותר לדמנציה?
ניתן להמשיל את הדמנציה לעיר גדולה שדרכים רבות מוליכות אליה, בחלקן דרכים גדולות ורחבות ובחלקן דרכים קטנות וצדדיות. שתי הסיבות השכיחות ביותר המוליכות להופעתה של הדמנציה הן המחלה על שם אלצהיימר ודמנציה הנגרמת לאחר אירוע מוחי – stroke.
כיצד המחלה באה לכדי ביטוי?
אחד מהסממנים של דמנציה הוא ירידה בזיכרון לטווח קצר. הדבר מתרחש כתוצאה מפגיעה באזורים של המוח האחראיים על זיכרון זה. על פי רוב, אנשים הסובלים מדמנציה יחוו פגיעה בהבנה, ביכולות החשיבה ופתרון בעיות, ביכולות התכנון, בתפקודי השפה ועוד. פגיעה זו עשויה להוביל לתסכול רב הן בקרב החולים עצמם והן בקרב חבריהם ובני משפחתם.
נכון לשנת 2000, כ-4 מליון אנשים בארצות הברית אובחנו כסובלים מדמנציה על שם אלצהיימר. בשנת 2050 הוא יגיע למספר המדהים של כ-14.3 מיליון חולים. פי שניים ויותר מאוכלוסיית מדינת ישראל. מספרים מוערכים אלו מתבססים על ההנחה שאוכלוסיית ארה"ב הולכת ומתבגרת מצד אחד כשמצד שני גורם הסיכון הראשון במעלה ללקות במחלת אלצהיימר הינו הגיל.
ככל שאנו מתבגרים כך גדל הסיכון שנפתח מחלה זו. כ-1-2% מבני 65-74 ילקו במחלה בעוד שלמעלה מ- 25% מהנמנים בקבוצת הגיל של 85 שנים ומעלה יאובחנו כסובלים ממחלה זו. מחלת אלצהיימר מאובחנת בקרוב ל- 60 אחוז מהחולים נזקקים לטיפול בדמנציה
איך אפשר לזהות דמנציה?
האם דמנציה היא תורשתית?
דמנציה לא תמיד תורשתית, אך יש מקרים שבהם ישנם גורמים גנטיים שעלולים להשפיע (familial Alzheimer disease). לדוגמה, מחלת האלצהיימר המשפחתית יכולה להיות תורשתית כאשר ישנה מוטציה גנטית שגורמת לה (ברוב המקרים תהיה 5% מהמקרים). במקרים אלו, אם אחד ההורים נושא את המוטציה, קיימת סיכויים של 50% שהילד יישא את הגן ויתפתח במחלה בגיל צעיר יחסית, כמו בגיל 40 או 50.
שינויים בהתנהגות אצל חולי דמנציה
דמנציה מופיעה בעיקר אצל אנשים מבוגרים, כאשר ככל שהשנים עוברות כך גדלה בהתאם מידת הסיכון. מלבד פגיעה בזיכרון, הדמנציה עשויה גם להוביל לשינויים בהתנהגות. מומלץ ללמוד על הסממנים ולהכיר אותם כדי לדעת איך להתמודד עמם בעתיד.
בין השינויים האופייניים למחלת הדמנציה:
- אפאתיות אל מול התקפי זעם
- הימנעות מאכילה אל מול אכילת יתר
- פרנויה וחשדנות יתר
- חוסר מעש
- נדודי שינה
- שינויים בתפקוד המיני ועוד..
למי פונים?
התערבות מקצועית בשלב מוקדם של דמנציה יכולה להיות משמעותית – היא עשויה להאט את קצב ההחמרה, לשפר את התפקוד היומיומי ולהעניק למטופל איכות חיים טובה יותר לאורך זמן. במידה וישנו חשש להתפתחות של דמנציה, חשוב לא לדחות את הפנייה לגורם מומחה. פרופ' אלי מזרחי, גריאטר ופסיכוגריאטר בעל ניסיון רב בטיפול בדמנציה, מזמין אתכם לתאם פגישה להערכה מקצועית מקיפה, שבמהלכה ניתן לאבחן את מצבו הקוגניטיבי של המטופל ולהציג את האפשרויות הרפואיות והטיפוליות העומדות לרשותכם בהתמודדות עם המחלה.