היכולות הבסיסיות שלנו כמו היכולות להבין, להתבטא או להתמצא במרחב, מהוות מעל לכל ספק, את המרכיב המרכזי באיכות חיינו. מצבים בהם תפקודי החשיבה של אדם נפגעים, ועקב כך נפגע גם תפקודו השוטף, מכונים דמנציה ובגיל מבוגר, הסיבה הנפוצה ביותר להתפתחותו של מצב זה היא מחלת האלצהיימר.
מהי הגישה המנחה לטיפול באלצהיימר?
במהלך השנים האחרונות תשומת הלב הרפואית מוקדה בגילוי המחלה בשלביה המוקדמים וזאת, מתוך המחשבה כי ניתן לזהות את הופעתם של תסמינים קליניים מוקדמים של האלצהיימר, עוד בטרם הופעתם של הליקויים התפקודיים.
כחלק מתובנה זו, הממוקדת בחשיבות זיהויים של שלבי המחלה המקדימים, התפתחה המודעות לקיום שלב הטרום דמנציה (MCI – Mild Cognitive Impairment). שלב זה כולל כבר את קיומם של ליקויים קוגניטיביים קלים המורגשים על ידי האדם-עצמו או על ידי סביבתו הקרובה (כקשיי זיכרון או תפקודי חשיבה), אולם תפקודו היומיומי עדיין אינו נפגע.
מרבית הרופאים המתמחים באבחון או טיפול באלצהיימר סבורים כי יש להתחיל טיפול באלצהיימר בשלבים המוקדמים ככל הניתן, מתוך התקווה להאט את התפתחותו של התהליך.
הטיפול התרופתי – בהתאם לשלב בו מצוי החולה
על פי הקריטריונים של משרד הבריאות, טיפול באלצהיימר ניתן בהתאם לשלב המחלה בו מצוי החולה בה. שלבים קוגניטיביים אלה נקבעים על פי מבחן המיני מנטל – MMSE (Mini–Mental State Examination). הטיפול באלצהיימר הוא סימפטומטי (כלומר, מטפל בסימפטומים אותם גורמת המחלה, אבל אינו מרפא את המחלה) כשמטרתו היא להאט את קצב התקדמותה של המחלה.
טיפול באלצהיימר
ההיבט התרופתי
בשלביה המוקדמים של המחלה, יומלץ לחולה להתחיל טיפול באחד ממעכבי האצטילכולין אסטראז (Acetylcholine Esterase, AChE).
בשלבי הביניים, יומלץ לחולה שילוב בין אחד ממעכבי האצטילכולין אסטראזה לבין Memantine hydrochloride (אנטגוניסט ל-N-Methyl-D-Aspartate - NMDA), אשר בשלבים המתקדמים יותר של אלצהיימר מהווה את הטיפול התרופתי העיקרי. זאת, מאחר ותרופות אלו משפיעות על יכולותיו הקוגניטיביות של החולה באלצהיימר (כולל ריכוז וזיכרון) ועל הפן ההתנהגותי.
ההיבט הפסיכיאטרי
במקביל ובנוסף לירידה ביכולות הקוגניטיביות, סובלים חולי האלצהיימר אף מסימפטומים פסיכיאטריים שנכללים כיום תחת המושג "תסמינים התנהגותיים ופסיכולוגיים של שיטיון"(Behavioural and Psychological Symptoms of Dementia – BPSD). כל אחד מהסימפטומים מקבל תשומת לב והתייחסות תרופתית כאילו הוא סימפטום בודד והוא זוכה לטיפול בהתאם לכך.
חשיבות התמיכה והליווי בבני המשפחה
משפחה מהווה חלק חשוב מחיינו הבוגרים, אולם בעת טיפול באלצהיימר היא מהווה את עמוד התווך. זאת, לא רק מאחר ועיקר הנטל הכרוך בטיפול בחולה נופל על בן / בת הזוג של החולה או על ילדיו, אלא גם מאחר ולבני משפחתו של החולה תפקיד מרכזי בתהליך זיהוי הבעיה הקיימת בשלביה המוקדמים, ודחיפת החולה לקבלת הייעוץ רפואי ולתחילת קבלת הטיפול.
מחקרים שונים מורים כי בני משפחה (ובעיקר בן או בת הזוג של חולה) נחשבים לחשופים יותר לתחלואות פיזיות או רגשיות (מצבי דיכאון או חרדה), הם נוטים לוותר על פעילויות-פנאי ואף עלולים להתמודד עם מצבים של בידוד סוציאלי או מצוקה רגשית מתמשכת. זוהי הסיבה לכך כי מרבית המחקרים מדגישים כי בני משפחתם של חולי האלצהיימר זקוקים גם הם לתשומת הלב המקצועית האישית, במקביל לטיפול הניתן לחולה עצמו.
מספק אבחון וטיפול בדמנציה, הפרעות זיכרון, איזון תרופתי, כשירות לכתיבת צוואה ועוד..
ליצירת קשר